היום, לאחר שנים רבות של ניסיון, יש ביכולתי להגיד שטיפול מוצלח מורכב מכמה נושאים חשובים: תקשורת פתוחה וכנה, הבנה של קשיי הילד ומצוקותיו, קיומו של דיאלוג כן אודות הקשיים והכרה בחוזקו ויכולתו של הילד, הגדרת גבולות ברורים, יצירת שיתוף פעולה פורה עם ביה"ס ולתת אמונה בטיפול.

חשוב לא לצפות למהפך ולהבין ששינוי הוא תהליך ממושך ואיטי. לכן, יש לקבוע יעדים קטנים ומדידים וכשאלו הושגו, להמשיך אל עבר השגת היעד הבא. על פי רוב, הצלחה תוביל לרצון של הילד להשיג הצלחה נוספת והמוטיבציה תגבר.

לא קל להיות הורה לילד עם ליקויי למידה או עם הפרעות קשב וריכוז.
הורים רבים מתלוננים על שחיקה ועייפות, על כך שאין להם את הכוח ללחוץ כל הזמן, להיות תמיד עם היד על הדופק. אולם היות וההורה הוא הכלי החשוב ביותר בטיפול בילד, עליו לטפל בראש ובראשונה בעצמו אם וכאשר הוא מותש. על ההורים לחתור לתהליך של שינוי עצמי, שתהיה לו השפעה רחבה על הצלחת הילד.
אני מאמינה בחשיבות של נוכחות ההורה בטיפול. הורה מעורב מסוגל להועיל רבות לקידום התהליך הטיפולי.

אני מאמינה, שהיכולת ללמוד וליצור חיים מלאים ואיכותיים טמונה בגופנו.
ההנחה הבסיסית היא, שהתשתיות ללמידה ולעשייה נמצאות במערכות הגוף. כשמערכות גופניות אינן תקינות, או אינן בשלות מספיק, ייגרמו קשיים שונים בביצוע מטלות לימודיות, בתפקוד יומיומי, ביכולת ריכוז, בשליטה בעוצמת ביטויי הרגש וביכולת יצירה חופשית.
לכן הגישה הטיפולית מתמקדת בגוף.