מערכת המגע מורכבת משתי תת-מערכות: מנגנון האבחנה, המאפשר לקלוט מידע על ידי מגע וללמוד אותו ולהבחין מתי נוגעים בנו, מתי אנו נוגעים באחרים ובאיזה מקום בגוף מתרחש המגע; ומנגנון ההגנה, המגיב למגע קל או בלתי צפוי שמסייעת לגוף להתעורר, אם המגע מזיק או מסוכן.
דרוש איזון בין התפקודים החשובים של שתי המערכות הללו, כדי שמערכת המגע תפעל באופן תקין.
חוסר איזון ביניהן גורם לרגישות יתר למגע, תופעה שבה גירויי מגע גורמים לתגובות מוגזמות ולעיתים
קרובות לפעילות יתר או לקשיי התנהגות אחרים ובמקרים רבים תופעה זו קשורה לקשיי קשב וריכוז.
האדם עלול לחוש מאויים והדבר עלול לעורר תגובות שליליות, כגון הימנעות והתכנסות או התפרצויות זעם.
כמו כן, חוסר האיזון יכול לגרום לתת רגישות למגע, ליקוי בוויסות התחושתי מצב שבו המוח לא מקבל מספיק גירויים מהסביבה,
דיכוי יתר של גירויים תחושתיים וחוסר עוררות תחושתית, הגורמים להתנהגות בלתי מאורגנת אצל הילד,
אי שקט ולתופעה של חיפוש מתמיד אחר גירויים.
ליקוי במערכת המגע מקשה על תפקודו של הילד בחיי היומיום ומשפיע על הקשר שלו עם הסביבה.
לילדים עם תסמונת של רגישות יתר יש סף התמודדות נמוך לגירויי מגע קל, או לגירויי מגע בלתי צפויים. תחושות רבות של מגע גורמות להם להרגיש אי נוחות, ולעיתים אף לחוות תחושת כאב, מה שגורם להם להיות פחות מרוכזים, כי אנרגיה רבה מושקעת בהגנה. הם מנסים למצוא תנוחה נוחה יותר, דבר הגורם להם להרבות בתנועה ויש המאבחנים אותם כחסרי שקט. לעיתים, עיבוד הגירוי בצורה לא נכונה גורם לילד להגיב לגירוי בצורה שונה מילד רגיל. למשל ילד שסף הגירוי שלו נמוך יכול להגיב על החיבוק ברתיעה או אפילו בתוקפנות. אצל ילדים כאלה מבחינים בתופעות כגון: קשיי ריכוז, פעילות יתר, מתיחות, קושי לשבת ולגמור דבר שהחלו לעסוק בו, אימפולסיביות, שינויי פעולה רבים, תנועתיות ללא מטרה. לעיתים נצפות תגובות הפוכות: פאסיביות עד כדי אדישות, חוסר השתתפות פעילה בנעשה וצפייה מהצד, הימנעות ממגע בצורה קיצונית. הילדים יעדיפו בגדים ארוכים גם בקיץ, ימנעו משינויי מגע, ימנעו מלתת ידיים במעגל, בוכים כשהם מתלכלכים, גם כשנוגעים בהם נגיעה קלה אומרים "מדגדג לי" ופעמים רבות הולכים לשירותים.
גם אצל הילדים שלהם הליקוי במערכת המגע בא לידי ביטוי ב"תרדמת תחושתית" כלומר, תת רגישות, מבחינים בהתנהגות בלתי מאורגנת, שנובעת מדיכוי יתר של הגרייה התחושתית הנקלטת ומחוסר עוררות תחושתית (תת רגישות) . ילד עם בעיה כזו עלול לא לשים לב כשהוא נפגע, ונראה כאילו הוא מחפש גירויים מכאיבים. יש הרואים בהם "גיבורים" על ההתנסות ה"אמיצה שלהם" אולם, התנהגותם צריכה להדליק נורה אדומה, בגלל הסף הגבוה שלהם לכאב, ובגלל שגבולות הגוף אינם ברורים להם והם זקוקים למגע. ילד כזה זקוק לגעת בעוצמה רבה בחפצים ובחברים. גם אצל ילדים אלו יש איפיונים בולטים בהם פעילות יתר, דברנות, נטיה להיסח דעת ואימפולסיביות.
שתי התופעות של רגישות היתר החושית ותת הרגישות החושי הן שני קצוות של אותו רצף, כשילדים רבים נעים בין שני הקצוות ומתקשים להישאר במרכזו.
בגן וגם בבית הספר אנו נפגשים עם ילדים שלהם ליקויים במערכת המגע שלא אובחנו או שאינם מטופלים. אנו רואים שאין הם מרגישים נוח עם גופם ועם מגע; הם חסרי שקט גופני; יש להם קשיים התנהגותיים הנובעים מעצבנות, קשיי ריכוז, קושי רגשי ולימודי; חוסר מנוחה בשעת כתיבה ואפילו רתיעה מהחזקת כלי כתיבה, לעיתים הפעלת לחץ על העפרון ואיטיות בכתיבה.
ילדים אלו מקבלים יחס שלילי מצד הסביבה מה שמחזק את הדימוי העצמי הנמוך ומגביר את תסכוליהם.
השאלה המתעוררת היא כיצד עוזרים להם? כיצד תומכים בהם כדי ליצור קשר נכון בינם ובין סביבתם? מה אפשר לעשות כדי שהילד יוכל לתפקד טוב יותר ולהצליח? מה תפקיד הגננת/המורה? ההורים? אנשי מקצוע אחרים?
עלינו לזכור שכאשר הדבר קורה לילדים האלו יום אחר יום ולעיתים קרובות, הם יתחילו לחוות את העולם כמקום לא נעים, מאיים ויפתחו מנגנונים שיגנו עליהם: היכולים לבוא לידי ביטוי ברתיעה, התכנסות, או לחילופין תוקפנות ועוינות.
כלפי חוץ נראים הילדים הלוקים במערכת תחושת המגע כמו כל ילד אחר. הם יפים, בהירים, חסונים אולי, בעלי עיניים כהות או בהירות, פנים נבונות, חכמים, רגישים ואפשר לנהל איתם שיחה מבלי שנחוש שמשהו שונה אצלם. אולם, הקושי בוויסות התחושתי, משפיע על התנהגותם, על הישגיהם ועל קשריהם החברתיים.
קיים צורך לשים לב לחריגויות ולצרכים של כל ילד, לסייע להורים המתכחשים לבעיה ואף לא מבינים את הקושי, אך במיוחד לזכור שמי שעומד במרכז הוא הילד- ואנחנו כאן כדי להקל ולעזור לו במצוקתו ובצרכיו.
עלינו לזכור כי, המפגש הראשון של הילד במערכת החינוכית גן/בית ספר (מלבד עם הילדים שסביבו) הוא עם הגננת/המורה. להן תפקיד משמעותי באבחון המוקדם.
הן רואות אותו באופן אוביקטיבי, את תפקודו הכולל תוך השוואה לילדים אחרים מבחינה: מוטורית, קוגנטיבית, רגשית והתנהגותית. לכן יש חשיבות לתצפיות ולהערכות של אנשי החינוך הנפגשים עם הילד. לפעמים עצם ההבחנה בקשיי התפקוד או בקשיי התנהגות או בקשיי הלמידה אצל הילד, משמעותיים מאוד, גם אם יש קושי להסביר מהיכן נובע הקושי.
עלינו לדעת כי להורים של ילדים הלוקים במערכת תחושת המגע לא פעם רגשות אשמה. הם שרויים במצוקה ובחרדה במיוחד אם לליקוי זה מתווסף מזג קשה וגם הם זקוקים לתמיכה והדרכה.
כדי להסביר את ההתנהגויות הנובעות מליקוי בתחושת המגע, חשוב ללא ספק להסביר מבחינה קוגניטיבית להורים ואף לילד את הקשיים, את הסימנים לזיהוי, את הצורך בהתאמת הסביבה ע"י פעולות מגוונות כגון:
-
ללמד את הילד לסנן גירויים.
-
לקבל טיפול ע"י מטפל מוסמך.
-
לימוד הילד תרגילים שונים שישפיעו על תחומי חיים אחרים בגן או בבית הספר.
-
הנחיית הצוות החינוכי ושיתופו כדי להעניק לילד תמיכה מערכתית.
-
התאמת משימות בהתאם.
עלינו לצעוד עם הילד יד ביד כדי לתת לו את הכלים להצליח ולתפקד במשימות שמציבה בפניו המערכת החינוכית הן מבחינה לימודית והן מבחינה רגשית וחברתית.
מסקנה זו מחברת אותנו לנקודת הפתיחה בהקדמה: "בכדי לטפל באדם אחר, אני חייבת להבין את עולמו, כאילו אני בתוכו. חייבת אני לראות דרך עיניו, מהו העולם עבורו וכיצד הוא רואה אותו בעצמו. במקום להתבונן בו באופן מנותק מבחוץ, עלי להיות מסוגל להיות איתו בעולמו, להיכנס לעולמו, בכדי לחוש אותו מבפנים. עלי להבין - מהם החיים עבורו, מה הוא שואף להיות ומה דרוש לו בכדי להתפתח".
- חזרה לרשימת המאמרים -
