כאשר ההורה מוזמן לפגישה או לוועדה בביה"ס, עליו להגיע מוכן לפגישה.
עליו לברר מראש מה נושא המפגש, מה המטרה, מי הנוכחים, אילו פתרונות הוא יכול להציע, חלופות וכו'.
עליו לתעד את המפגש, לרשום לעצמו את עיקרי הדברים כדי שיזכור מה סוכם.
פעמים רבות הצוות בביה"ס אינו יכול לספק פתרון, אלא נמצא שם לשם ביצוע בקשות ההורה.
על ההורים להיות היזמים. הם צריכים לכוון אל פתרון מסוים, או לבקש מענה לבעיה ממוקדת ומיוחדת.
אגב, גם במפגש עם ביה"ס כדאי לקבוע יעדים קטנים ומדידים. וכשאלה הושגו, להמשיך אל עבר השגת היעד הבא.
לא לצפות למהפך ולהבין ששינוי הוא תהליך ממושך ואיטי.
ההתנהלות עם ביה"ס חייבת להיות בדרך של דיאלוג פורה ומפרה. הורה שמתנהל בכעס מול המורים, היועצות והמנהלים,
יזכה לקבל תגובות כעוסות בחזרה. התנהלות חסרת אונים תוליד חוסר אונים בצד השני.
רק שיתוף פעולה בין ההורה ובין ביה"ס יהיו לטובת הילד. נתק בין שני הגורמים הללו יכשיל את הילד ולא יתרום להצלחתו.
פרט להורים, אף אחד לא יכול לזכור את כל הפרטים הקשורים בילד, ולאף אחד אין את המוטיבציה שיש להורים לעשות זאת.
הבעיה היא בראש ובראשונה של ההורה ושל ילדו. כשההורה מזהה כי ההתנהלות מול ביה"ס אינה נעימה, אינה יעילה,
ווכחנית או כעוסה, עליו לעצור ולבדוק כיצד הוא יכול לשנות את הדיאלוג.
לעיתים התשובה תהיה שההורה חייב לעבוד על עצמו, חייב לטפל במוקדי הקושי והכעס אצלו, ורק לאחר שפתר סוגיות אלה,
לבוא שוב לביה"ס ממקום אחר.
אם ההורה חש שאין ביכולתו להתנהל לבד מול ביה"ס, עליו לגייס לצידו גורם מסייע, כמו:
מורה להוראת מתקנת שמכירה את הילד, מטפלת מוסמכת וכו'.
מעורבות מקצועית מעין זו תביא בדרך כלל לתוצאות חיוביות ותשפר את מצבו של הילד.
חשוב גם לשתף את הילד בדיאלוג מול ביה"ס, לספר לו על תכני הפגישות,
לשאול לדעתו וליצור איתו שיתוף פעולה שיפחית את רמת החרדה שלו,
יעזור להורה לקבל ממנו מידע על דברים שקורים וגם ייתן לילד הרגשה שאתם שם בשבילו.
- חזרה לרשימת המאמרים -
